האיגואנה הימית (Amblyrhynchus Cristatus) מהווה תחום מבודד ויוצא דופן בממלכת הזוחלים. זן זה, שחי רק באיי הגלפאגוס הרחוקים, הינה הלטאה היחידה בעולם שחיה במים. היא צוללת לתוך המים על מנת להשיג אצות ים, מהן היא ניזונה. האיגואנה הימית יכולה להישאר מתחת למים למשך יותר מחצי שעה, והבוגרות מביניהן יכולות לשחות בעומק של 18 מטר ואף יותר.
דרווין הבחין ביכולות החריגות האלה בטיולו המכונן לאיי הגלפאגוס ב-1835. הוא התעניין בזן המוזר הזה ובו בזמן התחלחל ממנו. ״מדובר ביצור מכוער וטיפש בעל צבע שחור מלוכלך ותנועות עצלות״, הוא כתב מאוחר יותר; הוא קרא לאיגואנות הימיות ״שדוני האפלה.״ ובכל זאת, הוא תיעד את יכולות השחייה שלהן וכתב על הזרועות והטפרים החזקים שלהן, בהם הן משתמשות כדי לטפס על ערמות של לבה שהתקררה, ולהיצמד באיתנות לסלעים נגד זרם המים המושך אותן.
דרווין ראה באיגואנה הימית דוגמא חותכת לזן שהסתגל לסביבתו. החוטם הקצר והקהה שלהן, כמו גם השיניים הקטנות והחדות, מאפשרים להן לגרד אצות מסלעים. הודות לצבע הכהה שלהן, הן יכולות לספוג חום במהירות אחרי פרק זמן ארוך במים הקרים – התאוששות אשר נחוצה לתהליך העיכול.
בגלל הרגלי התזונה שלהן, איגואנות ימיות נוטות לקבל כמויות ענקיות של מלח. כדי למנוע ממנו להיספג במערכת הדם שלהן, הן מפרישות גבישי מלח מתעלות האף שלהן בקולניות, סוג של ׳התעטשות׳ שגורמת למלח להתקרש על ראשן – ומכאן המראה האבקתי של פרצופן. המבקרים באיי הגלפאגוס נתקלים לעתים קרובות באיגואנות הימיות שמתחממות בשמש ליד החוף, לפעמים אף באלפים מהן. הן לא מסוכנות לבני האדם וגם לא מפחדות מאיתנו במיוחד.
