כשאנשי שבט האווה שבאמזונס אומרים שהם יוצאים לצוד, הם משתמשים במילה וואטה, שבתרגום פשוט, משמעותה היא ״ללכת״. הביטוי וואטה קה יכול להשתמע כ-״לצאת לצוד ביער״ וגם כ-״לצאת לסיבוב ביער״. את הביטוי וואטה, ניתן גם לתרגם ל-״חיפוש אחר מזון״. הוא גם יכול לתאר צבי שאוכל פרי בשל ישר מהעץ, חבורת נמלים הקורעות שקי גרעינים במחסן, או קבוצה של גברים הרודפים אחר פומה עם חץ וקשת. הביטוי וואטה פירי משמעו ״ללכת ביחד״, בין אם מדובר בצוות של ציידים או בזוג אוהבים צעירים.
לא מפליא שלשבט האווה שבאמזונס, יש מונח כל כך פשוט לתיאור פעולת הצייד. צייד – כלומר, הליכה – ביער, הוא הבילוי העיקרי בחייהם של ילידי האמזונס הללו (אשר נאמדים בכמות של כ-350 בני אדם). האווה הוא אחד מהשבטים האחרונים בעולם העוסקים בצייד. הם מאמינים שכאשר הם מתים, הם הופכים לקרווארה, יצורים החיים בשמיים ויורדים אל פני האדמה כדי לחפש אחר צבאים ודבש. הקרווארה משוטטים באותם יערות כמו בני האווה, אך נעים ברוך שלא מאפשר לבני האדם לראותם.
הנשק הנבחר לציידי האווה (כמו גם לקרווארה) הוא החץ והקשת. החצים מיוצרים מבמבוק, עץ ושרף, וחלקם מעוטרים בנוצות של נץ. האווה סומכים על החצים הטובים ומגנים עליהם. הם נזרקים רק במידה שיש בהם פגם או אם פגעו בבן אדם והרגו אותו. הציידים משתמשים בקצוות מחודדים על מנת להרוג קופים, המהווים מקור עצום של חלבון, כדי שהיצורים האינטליגנטים האלה לא יוכלו פשוט לשלוף מעצמם את החצים. האווה מחזיקים בקופים באופן זמני כחיות מחמד, ויימנעו מלפגוע באותם קופים כאשר הם צדים, אם הם מזהים אותם. הצייד של בני האווה נמשך זמן רב, עד שבע או שמונה שעות ברצף. חלקם נכנסים לתוך הלילה, כאשר בני ובנות השבט צועדים לתוך היער עם לפידי שרף או עם פנסים חשמליים. אלו לא הכלים המודרניים היחידים שלהם. ישנו גם אקדח בו משתמשים בני השבט כדי לצוד טרף גדול יותר, כמו חזירי בר או צבאים.
הנשק החי הגיע אליהם כתוצאה ממגע עם קאראי – כל מי שאינו מבני השבט – בשנות השבעים. הקאראי הביאו גם חקלאות, וחלק מאנשי האווה מעבדים כעת גרעינים ליצירת קמח. הם מתנהגים פחות כמו נוודים בהשוואה למספר דורות אחורה. האנתרופולוג אוירה גרסיה כתב כי באופן כללי, בני האווה לא מתחרטים על הגעתן של דרכים יותר מובנות לחייהם, ורואים ב״תקופת הקמח והאקדחים״ הזו זמן טוב ומעניין לחיות בו. הממשלה הברזילאית הפכה שטחים מסוימים לשמורות כדי להגן על הטריטוריה של בני האווה. חלק מאותם מאמצים היו שנויים במחלוקת, שכן הם כפו על איכרים כפריים להעתיק את מקומם. אפילו הצבא הברזילאי נשלח עם טנקים כדי לעזור להפסיק כריתת עצים בלתי חוקית. ועדיין, שבט האווה נחשב ״השבט העומד בפני הסכנה הכי חמור בעולם״, בשל כריתות העצים והכריות המרוקנות את האמזונס. הקאראי, הנראים כמונולית ואחראיים לאותם כינויים, מהווים חוויה סותרת. אותם אנשים החיים מעבר ליער מתעדים בהתלהבות גדולה את הרגלי שבט האווה: הם מתחלקים במנגואים עם תוכים, הולכים יחפים מתחת לחופת היער כדי להימנע מלהפחיד את חיות הבר ונשותיהם מניקות קופים תינוקים. ובינתיים, אותם קאראי מאיימים להרוס את שבילי היער לאורכם הולכים בני האווה וצדים.
קרדיט לצילומים: דניאל רודריגז
