טנזניה היא ביתם של מישורי סוואנה עצומים השופעים חיות בר, ערי חוף השייכות לעידן קולוניאלי שחלף, חופים לבנים עם דקלים, מטעי קפה פוריים למרגלות הר קילימנג'רו המושלג, יערות גשם טרופיים שופעים ותגליות ארכיאולוגיות המצביעות על ערש המין האנושי.
מדי שנה, מטיילים רבים מכל העולם נוהרים למדינה כדי לכבוש את הפסגה המושלגת של ההר הגדול ביותר באפריקה, הקילימנג'רו, ולחזות באחד מ"שבעת פלאי תבל החדשים" כאשר הנדידה השנתית של שני מיליון גנו חוצים את הגבול בין קניה לטנזניה משמורת המאסי מארה לסרנגטי.
מתי הוא הזמן הטוב ביותר לבקר בטנזניה?
המיקום של טנזניה באזור קו המשווה, מעניק לה אקלים ממוזג לאורך כל השנה.
העונות מתחלקות ליבשה ורטובה – הראשונה (מינואר עד מרץ ויוני עד ספטמבר) היא הטובה ביותר לצפייה בעדרים הרבים, עם פחות יתושים ונגישות טובה יותר בכבישים.
העונה הגשומה נהדרת מחינת עלויות זולות יותר מאשר בעונה היבשה אך קחו בחשבון שחלק מהלודג׳ים סגורים בתקופה זאת (בעיקר במהלך הגשמים החזקים ביותר שחלים באפריל ומאי).
הביקור בשמורת הסרנגטי מגיע לשיאו במהלך עונת הנדידה, כאשר למעלה משני מיליון בעלי חיים נעים צפונה מהסרנגטי למסאי מארה, בין יוני לאוקטובר. זו עונת השיא, והלודג'ים והטיסות מעלים מחירים בהתאם.
אזורי החוף של טנזניה וזנזיבר חמים בכל עת של השנה, מה שהופך אותם לאידיאליים עבור חופשות נופש (תמיד יכול לתפוס אתכם גשם טרופי).
הגעה והתניידות בטיול ספארי בטנזניה
כדי להיכנס למדינה למטרת טיול בטנזניה, רוב התיירים נדרשים ויזה, שתקפה לרוב לשלושה חודשים; ניתן להשיג זאת בקלות בשדה התעופה או במעברי הגבול.
טיסות בינלאומיות מגיעות מדי יום לנמל התעופה הבינלאומי קילימנג'רו (ארושה), ולנמל התעופה הבינלאומי ג'וליוס נייררה (דאר א-סלאם).
טיסות פנים קיימות בשפע עם מטוסים קלים, מה שמאפשר גישה אפילו ללודג׳ים המרוחקים ביותר, במיוחד במהלך העונה הגשומה שבה הפארקים הלאומיים עלולים להפוך לבלתי נגישים בגלל החוסר כבישים. למעשה, ללודג'ים רבים יש שדה תעופה מקומי או פרטי משלהם.
אוכל בטנזניה
המנות המסורתיות של טנזניה כוללות ניומה צ'ומה (בשר מנגל), קצ'ומבארי (תבלין עגבניות חריף), משקאקי (קבבי בקר), תבשיל בשר, תפוחי אדמה ואוגלי (סוג של דייסת תירס טעימה). הקארי ההודי זמין באופן נרחב בשל האוכלוסייה הגדולה של מהגרים מהודו.
אזורי החוף מציעים פירות ים מצוינים וקארי בסגנון סוואהילי כמו מצ'וזי וא-קמבה (קארי סרטנים עם עגבניות), כולם בטעם עדין עם תבלינים שגדלו במקום וחלב קוקוס. פירות טרופיים מצויים בשפע ברחבי טנזניה.
בחרו בין קוקוסים מתוקים, אננס, בננות ומנגו.
בבירה דאר א-סלאם תפגשו מבחר קוסמופוליטי מגוון של מסעדות מכל העולם כולל אוכל אתיופי, מרוקאי, תאילנדי וסיני. גם העיר ארושה בצפון המדינה, מציעה גם מטבח בינלאומי בשל כמות התיירים הרבה שעוברת בה.
התושבים בטנזניה
טנזניה הינה מדינה עשירה בתרבויות, בשפות ובאמונות מגוונות של יותר מ-120 קבוצות אתניות – החל מלוחמי המסאי, שבטי הדורזנה ועוד.
כמעט כולם מדברים סוואהילית בנוסף לשפת האם שלהם.
הלימודים היסודיים בטנזניה הם בסווהילית, אם כי הלימודים התיכוניים עוברים לאנגלית, זכר לקולוניאליזם שהיה שם.
המטבע של טנזניה הוא שילינג טנזני, אבל דולר אמריקאי מקובל באופן נרחב עבור שירותי תיירות ובמלונות בינלאומיים.
הטנזנים הם בדרך כלל עם שליו ונינוח מסביר פנים ותמיד מחייך ורוצה לעזור, המורכב מנוצרים, מוסלמים, הינדים וכמה תרבויות שבטיות שנותרו.
טיול ספארי באפריקה גולת הכותרת – הספארי בטנזניה
הפארקים הלאומיים של טנזניה הם כר נפלא לריכוזים עצומים של בעלי חיים מגוונים מכל סוג שתחשבו עליו.
בפארק הלאומי סרנגטי לבדו, יש כמעט 2 מיליון גנו וזברה הנודדים בשבילים עתיקי יומין, ואחריהם אריות, צ'יטות, נמרים, צבועים ותנים. מכתש נגורונגורו המפורסם הוא לוע הר געש עצום שבו חיים 25,000 בעלי חיים בסביבה של פאר שאין שני לו.
בני שבטי המסאי מאכלסים את האזור הזה במשך מאות שנים, ועד היום עדיין רועים את הבקר שלהם בין חיות הבר המקומיות. ביקור בכפר מקומי הוא חוויה מרתקת ללמוד על תרבותם ואורח חייהם המיוחד.
אזורי ספארי מרכזיים אחרים כוללים את הפארקים הלאומיים היפים של אגם מניארה וטרנגירי.
אגם מניארה שוכן בעמק ריפט, בחלקו המזרחי של השבר הסורי אפריקני וכולל נופים קסומים לצד מגוון עשיר ומגוון של בעלי החיים הכוללים: היפופוטמים רבים, אריות מטפסים על עצים ומהווה מקלט לציפורים. הפארק הלאומי טרנגירי ידוע בעדרי הפילים הגדולים שלו, עצי הבאובב הענקיים והקרקעות האדומות הבוהקות.
בגבול המערבי, בין הרי מאהלה לאגם טנגניקה, חיה אחת מהאוכלוסיות הגדולות ביותר באפריקה של שימפנזים פראיים. ספארי שם הוא חוויה יוצאת דופן.
ממש ליד החוף המזרחי של טנזניה באוקיינוס ההודי שוכן "אי התבלינים" זנזיבר. סטון טאון הבירה, היא אתר מורשת של אונסק"ו וסיור בעיר חושף את ההיסטוריה המורכבת שלה.
האי מתהדר גם בחופים לבנים ומים צלולים בצבע טורקיז, ומלונות מפנקים שעוזרים לכל אחד להירגע מטיול הספארי שהוא עשה ביבשת.
