האסיינדה זולטה היא חווה מדהימה ויוקרתית באקוודור השייכת למחוז אימבאבורה, מחוץ לקיטו. זהו יעד מיוחד מאוד, כפי אדוה, מנהלת השיווק של מבט ראשון, גילתה לאחרונה.
אם אתם מחפשים אחר פיסת שקט ושלווה, האסיינדה זולטה היא המקום בשבילכם!
הגעתי לאחר 24 שעות עמוסות בטיסות בין יבשתיות לקיטו שבאקוודור. בשעת בוקר מוקדמת ובמרחק שעתיים נסיעה משם, גררתי את עצמי בעייפות והצטערתי על העזיבה המוקדמת ועל המינון הכבד של הג'ט-לג.
עם זאת, כשנסענו דרך הגבעות הירוקות של הרמות האנדיאריות של אקוודור, ונכנסנו למחוז אימבאורה שמצפון לקיטו, העייפות הצטמקה לנוכח תחושה חדה של ציפייה.
שמעתי דברים טובים על האסיינדה זולטה, וראיתי תמונות שגרמו לי להזיל ריר. כעת, כשאני בדרך לשם במושב האחורי ברכב מרצדס פרטי, התחלתי לראות את הנוף מתגלה משני צדי הכביש ולהרגיש את השינוי באוויר – שם, הרחק מהעיר, האוויר היה קריר ורענן והריאות שלי היו אסירות תודה.
עיניי התענגו על נופי אקוודור הכפרית. עם הגעתנו לחצר המרוצפת הגדולה, שמחתי שחלק ממשימתי המקצועית הייתה לבדוק כל פינה בבניין הקולוניאלי היפה הזה.
אחרי שהורדתי את התיקים שלי ועשיתי ריקוד שמחה קצר אך מהנה ברחבי החדר, הגעתי אל חדר האוכל, שם חיכתה לי ארוחת הצהריים.
מרק קינואה, דג פורל, סלט ותפוחי אדמה נאכלו בתיאבון בעודי מביטה החוצה אל הנוף הנשקף מבעד לחלון: גן גדול ומטופח, עם שדות והרים ברקע. במתחם האמצעי עמדה האורווה, עם אסטפניה, סוסה חומה גדולה שהייתה קשורה לעמוד והוסיפה לנוף הכפרי.
החלטתי לדחות את הקינוח (פאי מרנג לימון) לשעה מאוחרת יותר, משום שהסוסה הגדולה בצבע השוקו הייתה הסוסה שלי לאחר הצהריים, והיא חיכתה לי.
רבע שעה לאחר מכן, מצאתי את עצמי בפונצ'ו חסין גשם, על גבי סוסה מאולפת היטב. עשינו את דרכנו במשך שעתיים, דרך שדות שופעים של סייחים שובבים, לאמות צייתניות, פרות סקרניות וכמובן, אותן פסגות ספוגיות למראה שהלכו והתקרבו אלינו כשהגענו אל העמק.
אחרי הנסיעה התיישבתי בסלון, עם ספל קפה אקוודורי סמיך ופאי מרנג הלימון המיוחל. ישבתי ליד האח עם המארחת, ולמדתי על ההיסטוריה של האסיינדה – שביחס למלון, היא די עסיסית, וכוללת פרשיות אהבה סודיות ואישים פוליטיים.
שעה או שעתיים לאחר מכן, חזרתי לאכול שוב. טעימות גבינה הן אירוע קבוע בהאסיינדה, בה קיים מפעל גבינות, ודיי מעניין לנסות את הגרסה האקוודורית של הקלאסיקות האירופאיות.
זה קרה זמן קצר אחרי ארוחת ערב טעימה נוספת, וכמה שיחות מעניינות ומגוונות עם חבריי הסועדים – מגוון אנשים מכל קצוות העולם, אשר חולקים את חוויות אקוודור סביב שולחן האוכל המשותף.
פרשתי לחדרי הנעים והחמים ומצאתי את הסדינים מסודרים וחתיכה קטנה של שוקולד אקוודורי אורגני על הכרית.
לאחר לבישת הפיג'מה, אכילת השוקולד וקריאת עמוד מהספר שלי, כיביתי את האור והתעוררתי 8 שעות מאוחר יותר, בדיוק בזמן לטיול טרום ארוחת בוקר מסביב לגינה.
האסיינדה זולטה בבוקר היא פוטוגנית, כמצופה. אור הבוקר המעורפל כיסה את השדות וההרים, כשקרני השמש המסתוריות חותכות מבעד לערפל.
מהחווה בקעו קולות של אנשים האוספים את כלי העבודה שלהם, ונעירות החמורים שנשמעו מרחוק היו מרגיעות מאוד, אבל אולי החלק הכי טוב היה לנשום אוויר כה רענן, עד שלריאות שלי היה חשק לשיר.
לרוע המזל, לא היה לי יותר מדי זמן לספוג את הסצנה הזו משום שעמדו להגיש את ארוחת הבוקר.
קפה, פירות, יוגורט ופרנץ' טוסט – פשוט אבל טעים. בחרתי שוב לשבת מול החלון הענקי ואכלתי לאט ככל שיכולתי על מנת להאריך את זמן החוויה.
כשסיימתי, לקחתי את התיקים מהחדר שלי ויצאתי אל החצר הגדולה, שם חיכה לי הנהג שלי, עומד בסיפוק תחת קרני השמש של הבוקר.
נכנסתי לרכב ונסענו במורד השביל שופע הירידות והעליות, חולפים על פני שדה של סוסים מטופחים, אסם ומספר צריפים. לפני ששמתי לב, פנינו אל הכביש הראשי והאסיינדה זולטה נמוגה אל תוך המרחק.
